אל תדאגו: הביטו אל עוף השמים
עבודה, יתרה בחשבון, בריאות, פרישה – כמה פעמים ביום אנחנו חוזרים ושואלים את עצמנו: „מה אני עושה עכשיו?” לפני אלפיים שנה אמר ישוע בדיוק לאנשים כאלה: „אל תדאגו”. בקטע קצר הוא חוזר על אותן מילים שלוש פעמים. זה מראה עד כמה הן חשובות, ועד כמה האנשים של אז חיו בדאגה.
ברגע שאנחנו מעריכים את האמצעים לקיום החיים יותר מאשר את החיים עצמם, אנחנו הופכים לעבדים של הדאגה.
„אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ומה תשתו, ולא לגופכם מה תלבשו. הלא הנפש חשובה מן המזון והגוף מן הלבוש?” (מתי 6:25)
מי אחראי על החיים שלי? הרכוש שחסכתי, או האלוהים שנתן לי חיים?
ציפור לא חושבת: „מה אם בשנה הבאה לא יהיה מספיק אוכל?” או „מה אם לא אמצא מזון כשאזדקן?”
„הביטו אל עוף השמים: אינם זורעים ואינם קוצרים ואינם אוספים לאסמים, ואביכם שבשמים זן אותם. הלא אתם חשובים מהם הרבה?” (מתי 6:26)
בני אדם שונים. כשיש להם מיליון וון הם דואגים לעשרה מיליון, וכשיש להם עשרה מיליון וון הם דואגים למאה מיליון. גם כשמה שיש לנו גדל, הדאגה לא קטנה. התנ״ך והברית החדשה מלמדים שהאלוהים שזן את הציפורים דואג עוד יותר לבני האדם, שחשובים מהן הרבה.
כמה שלא נדאג, הבעיה לא נפתרת, ודאגה בלי מעשה הופכת ללחץ שמחליא את הגוף.
„ומי מכם יוכל בדאגתו להוסיף על קומתו אמה אחת?” (מתי 6:27)
חרדה מהעתיד יכולה להתבטא בהפרעות שינה, מתח מתמשך בשרירים תפוסים ובכאבי ראש, ולחץ כרוני בעליית לחץ הדם. חזרה שוב ושוב על מחשבות מדאיגות פוגעת בריכוז, ולחץ ממושך עלול לפגוע גם במערכת החיסון ובחילוף החומרים.
כשאנחנו בלחץ, הגוף מפריש חומרים כמו קורטיזול ואדרנלין. לזמן קצר הם עוזרים לנו להתמודד עם סכנה, אבל אם זה נמשך הם הופכים לנטל על הבריאות. הדאגה לא רק שאינה מוסיפה לקומתנו, היא גוזלת את בריאותנו.
באותה תקופה לא היתה משכורת קבועה מדי חודש כמו היום. אנשים חיו מיום ליום ודאגו מה יאכלו, מה ישתו ומה ילבשו. בדיוק לאנשים האלה אמר ישוע: אל תדאגו.
„לכן אל תדאגו לאמר: מה נאכל? או מה נשתה? או מה נלבש?” (מתי 6:31)
„כי את כל אלה הגויים מבקשים, ואביכם שבשמים יודע כי צריכים אתם לכל אלה.” (מתי 6:32)
„השליכו עליו את כל דאגתכם, כי הוא דואג לכם.” (פטרוס א 5:7)
אם שמים את מטרת החיים רק באושר האישי, הדאגה נעשית כבדה יותר. אבל אם שמים אותה במלכות האלוהים, האלוהים מכין את מה שצריך, ומכין אותו בדברים טובים.
„אבל בקשו בראשונה את מלכות האלוהים ואת צדקתו, וכל אלה ייתוספו לכם.” (מתי 6:33)
„הלא שתי ציפורים נמכרות באיסר? ואחת מהן לא תיפול ארצה בלי רצון אביכם.” (מתי 10:29)
ה„איסר” הוא האסריון, המטבע הקטן ביותר באותה תקופה. אפילו ציפורים שנמכרו שתיים במטבע אחד לא נופלות ארצה בלי רשות האלוהים. כך גם המראה החיצוני וכך גם מציאת עבודה. הכול בידי האלוהים.
„לכן אל תדאגו למחר, כי מחר ידאג לעצמו. די ליום בצרתו.” (מתי 6:34)
אז מה צריך לעשות במקום לדאוג? הכתובים אומרים: התפללו.
„אל תדאגו לשום דבר, אלא בכל דבר הודיעו את משאלותיכם לפני אלוהים בתפילה ובתחנונים עם הודיה. ושלום אלוהים, העולה על כל בינה, ישמור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע.” (פיליפים 4:6-7)
כשמתפללים בלי אמונה, כשהדברים מצליחים אומרים שזה בזכותנו, וכשהם לא מצליחים אומרים שאין אלוהים. לכן האלוהים רוצה תפילה שמבקשת באמונה.
„כל אשר תבקשו בתפילתכם, האמינו כי קיבלתם, ויהיה לכם.” (מרקוס 11:24)
לקריאת המקור (בקוריאנית) →
מי אחראי על החיים שלך?
ברגע שאנחנו מעריכים את האמצעים לקיום החיים יותר מאשר את החיים עצמם, אנחנו הופכים לעבדים של הדאגה.
„אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ומה תשתו, ולא לגופכם מה תלבשו. הלא הנפש חשובה מן המזון והגוף מן הלבוש?” (מתי 6:25)
מי אחראי על החיים שלי? הרכוש שחסכתי, או האלוהים שנתן לי חיים?
הביטו אל עוף השמים
ציפור לא חושבת: „מה אם בשנה הבאה לא יהיה מספיק אוכל?” או „מה אם לא אמצא מזון כשאזדקן?”
„הביטו אל עוף השמים: אינם זורעים ואינם קוצרים ואינם אוספים לאסמים, ואביכם שבשמים זן אותם. הלא אתם חשובים מהם הרבה?” (מתי 6:26)
בני אדם שונים. כשיש להם מיליון וון הם דואגים לעשרה מיליון, וכשיש להם עשרה מיליון וון הם דואגים למאה מיליון. גם כשמה שיש לנו גדל, הדאגה לא קטנה. התנ״ך והברית החדשה מלמדים שהאלוהים שזן את הציפורים דואג עוד יותר לבני האדם, שחשובים מהן הרבה.
דאגה לא משנה דבר
כמה שלא נדאג, הבעיה לא נפתרת, ודאגה בלי מעשה הופכת ללחץ שמחליא את הגוף.
„ומי מכם יוכל בדאגתו להוסיף על קומתו אמה אחת?” (מתי 6:27)
חרדה מהעתיד יכולה להתבטא בהפרעות שינה, מתח מתמשך בשרירים תפוסים ובכאבי ראש, ולחץ כרוני בעליית לחץ הדם. חזרה שוב ושוב על מחשבות מדאיגות פוגעת בריכוז, ולחץ ממושך עלול לפגוע גם במערכת החיסון ובחילוף החומרים.
כשאנחנו בלחץ, הגוף מפריש חומרים כמו קורטיזול ואדרנלין. לזמן קצר הם עוזרים לנו להתמודד עם סכנה, אבל אם זה נמשך הם הופכים לנטל על הבריאות. הדאגה לא רק שאינה מוסיפה לקומתנו, היא גוזלת את בריאותנו.
לאנשים שלא היתה להם משכורת חודשית
באותה תקופה לא היתה משכורת קבועה מדי חודש כמו היום. אנשים חיו מיום ליום ודאגו מה יאכלו, מה ישתו ומה ילבשו. בדיוק לאנשים האלה אמר ישוע: אל תדאגו.
„לכן אל תדאגו לאמר: מה נאכל? או מה נשתה? או מה נלבש?” (מתי 6:31)
„כי את כל אלה הגויים מבקשים, ואביכם שבשמים יודע כי צריכים אתם לכל אלה.” (מתי 6:32)
„השליכו עליו את כל דאגתכם, כי הוא דואג לכם.” (פטרוס א 5:7)
איפה אתה שם את מטרת חייך?
אם שמים את מטרת החיים רק באושר האישי, הדאגה נעשית כבדה יותר. אבל אם שמים אותה במלכות האלוהים, האלוהים מכין את מה שצריך, ומכין אותו בדברים טובים.
„אבל בקשו בראשונה את מלכות האלוהים ואת צדקתו, וכל אלה ייתוספו לכם.” (מתי 6:33)
„הלא שתי ציפורים נמכרות באיסר? ואחת מהן לא תיפול ארצה בלי רצון אביכם.” (מתי 10:29)
ה„איסר” הוא האסריון, המטבע הקטן ביותר באותה תקופה. אפילו ציפורים שנמכרו שתיים במטבע אחד לא נופלות ארצה בלי רשות האלוהים. כך גם המראה החיצוני וכך גם מציאת עבודה. הכול בידי האלוהים.
מחר ידאג לעצמו
„לכן אל תדאגו למחר, כי מחר ידאג לעצמו. די ליום בצרתו.” (מתי 6:34)
אז מה צריך לעשות במקום לדאוג? הכתובים אומרים: התפללו.
„אל תדאגו לשום דבר, אלא בכל דבר הודיעו את משאלותיכם לפני אלוהים בתפילה ובתחנונים עם הודיה. ושלום אלוהים, העולה על כל בינה, ישמור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע.” (פיליפים 4:6-7)
כשמתפללים בלי אמונה, כשהדברים מצליחים אומרים שזה בזכותנו, וכשהם לא מצליחים אומרים שאין אלוהים. לכן האלוהים רוצה תפילה שמבקשת באמונה.
„כל אשר תבקשו בתפילתכם, האמינו כי קיבלתם, ויהיה לכם.” (מרקוס 11:24)